יום שבת, 25 ביוני 2011

ייצוג עצמי

רבים החרטים שבשלב מסויים, לאחר שצברו מספיק עבודות, מרגישים צורך (או שמא מספיק בטחון) להציג ברשת את עבודותיהם. הדבר נפוץ לצערי בעיקר בחו"ל. למה בעצם? אני מכיר לא מעט חרטים ישראלים שיכולים להתברך בגלריה מכובדת.
בכל אופן, לחרט מתחיל, וגם מנוסה המחפש השראה, תמיד מועיל להסתכל בעבודות אחרות. הנה אתר שמרכז מעל 600 אתרי חרטים מכל העולם. אני מקוה שהוא מתעדכן!!
http://www.laymar-crafts.co.uk/linkha.htm
חריטה נעימה...

יום שני, 14 בפברואר 2011

כלי מתק"ש (קרביד)

מי שחורט יותר מכמה חודשים כבר נתקל בודאי במילת ה-buzz (באז = מילה שאוהבים להשתמש בה במעגלים מסויימים) מטק"ש (שזה קיצור של מתכת קשה) או באנגלית Carbide. קרביד זה קיצור של טונגסטן קרביד וזו תערובת קשיחה פי שלשה מפלדה, צפופה יותר מטיטניום וקשה במיוחד (8.5 בסולם Moh). חומר זה גם עמיד בחום רב יותר מאשר HSS.
לא אכנס פה לדיון השחוק של מה עדיף - כלי חריטה מ-Carbon Steel לעומת HSS (נאמר על הראשון שהוא מאפשר השחזה חדה יותר שמחזיקה פחות זמן), אבל כן ראוי לספר איך כלים עם קצה קרביד חדרו בשנים האחרונות לתחום בהצלחה מרובה והגיע הזמן, הרי בנגרות "שטוחה" הם חוגגים כבר שנים רבות (למשל בקצה להבי דיסק וסרט). המוכר מכולם הוא - Easy Rougher המוכר בשוק גם בשם Ci1, ועד כה עם שלושה כלי המשך! הקצה הקשיח מאפשר הסרה מהירה של עץ, עם פחות טכניקה (הזוית הרבה פחות חשובה) וללא השחזה לאורך זמן. אחרי כמה עשרות כלים פשוט מסובבים את הלהב הקרבידי רבע סיבוב וממשיכים. כאשר הלהב מאבד את חודו מקובל לזרוק אותו משום שדרושה אבן יעודית (כחולה בד"כ) להשחיז את הקצה וגם הדיוק הנדרש הופך את העיסוק למיותר.
מייד קמו רבים והציעו לעקוף את ה-Ci1 (המרובע), את ה-Eliminator (העגול) ועוד אחרים ופשוט לייצר את הכלי לבד. אז מאיפה משיגים את ה-bit (הקצה העשוי מתק"ש)? כמובן שאפשר לרכוש אותו מיצרן הכלי ולחסוך מהותית אם יצרת לבד את הידית. מעבר לכך, לאחר חיפוש קדחתני ברשת (ולא רק שלי), הסתבר שספקי חלקי מתכת (כגון Enco, ,McMaster-Carr,
Carbide Depot ואחרים מוכרים דברים דומים ברבע מחיר. הסתבר גם שביט דומה להפליא לזה של ה-Ci1 משמש כחלק מלהבים של מקצוע מסוג Byrd Helical cutter (התמונה למעלה!) אותם אפשר לרכוש אצל מספר ספקים.
הרטבתי את דמיונך? קדימה לעבודה. השג מוט פלדה (עגול או מרובע, לא תוצר של יציקה), רכוש מספר ביטים של מתק"ש, רכוש שניים שלושה ברגים בפרופיל המתאים (לעיתים ניתן להשיג אותם אצל מוכר הביט) ולסיום רכוש מברז בקוטר הנכון (זה הכלי שהופך חור חלק לחור עם הברגה). להתראות...

יום ראשון, 23 בינואר 2011


לבלוג הזה כבר יש ריח של עובש. הוא קיים כבר שנתיים אבל טרם נתתי לרשומה אחת שלו לשרוד - כולן נידונו למחיקה ורק היום בחרתי לכתוב אחת ולתת לה לנוח פה בשקט ואולי אף להכות שורשים. מספר חרטים אמריקאים יוצרים בסגנון המכונה Basket Delusion או בעברית "אשליית סלסלה". מדובר בעבודת חריטה בה יוצרים צלחת או קערה, בדרך כלל מעץ בהיר. בסיום העבודה חורטים עליה beads (בעברית "חרוז" אבל הכוונה לבליטות עגולות קבועות בגודלן) על כל פני השטח. בין הקוים יוצרים פס שחור, בדר כלל בעזרת שריפה (יש מספר טכניקות) וזה סוף מלאכת החריטה. בעזרת אביזר עזר במחרטה, מחלקים את המעגל למספר רב של חלקים ומציירים עם מלחם קוים לרוחב הטבעות. מתקבלים אם כן מאות (או אלפי) מלבנים. בשלב הבא מגוונים חלק מהם בדוגמה מתוכננת מראש. התוצאה המתקבלת נראית ממש כמו סלסלה ארוגה מקש האופיינית לאינדיאנים בדרום ארה"ב.

דוגמה אחת ליוצר עם מודעות תרבותית הינו Jim Adkins ואביו לפניו שמשחזרים את האומנות של שבטים מסויימים ומעתיקים עיצובים ממוזיאונים במטרה לשמר מורשת. מבלי להפחית מכבודם אמן חריטת "סלסלות מדומות" הגדול מכולם הוא לדעתי David Nittmann. כנסו לאתר שלו להתרשם. אפשר כמובן לראות גם דוגמאות פה ושם בעבודות מזדמנות של חרטים רבים, כגון Paul Fennell, Zalman Amit, Chris Ramsey. יום אחד גם אני אנסה את השיטה, ובעצם למה לא? כל שדרוש הוא עשרות שעות של מלאכת מחשב וסבלנות מורטת עצבים.